מקצועות בכל צבעי הקשת

רובנו, על פני האדמה ומגיל מסוים, אנשים עובדים. נכון לאמר שכולנו, ללא יוצא מן הכלל, פועלים, גם אם נדמה שאנחנו פסיביים ואדישים לחלוטין לסביבה המיידית או העולמית. בכל זאת, אני מבדיל בין פעולה לעבודה במקרה הזה.
אם נשים תינוקות, נערים ונערות בצד, כמעט כל אדם המגיע לגיל מסוים מתחיל לקחת על עצמו את האחראיות שבמציאת עבודה והתמסרות אליה. תהיה ההתמסרות בכל רמה שתהיה, היא בכל מקרה לוקחת חלק בחיינו.

אצל חלקנו בווליום נמוך ואצל אחרים גבוה ישנן תפיסות מסוימות, שמיטיבות בחשיבות ובמעמד עם עבודות מסוג מסוים על פני עבודות מסוגים אחרים. לצורך ההמחשה, אנשים רבים יחשיבו מעמדו של מרצה להנדסה באוניברסיטה העברית גבוה הרבה יותר מאיש בעל עסק של ריהוט משרדי או הקמת בריכות שחיה.
נוצרו לנו כל מיני רעיונות ודפוסים על פיהם אנו מדרגים ומסמנים את העולם בשכבות ומעמדות וזה בפירוש מביא לכך שיבנו לנו בראש תרחישים דמיוניים על מה יותר טוב או איזו עבודה היא יותר נחשבת.

לפי דעתי זהו מנהג והרגל טיפשי ואף מסוכן למשק ולכלכלה. ברגע שנוצרים מעמדות ועבודות מסוימות נחשבות חשובות ומוערכות לעומת עבודות אחרות, נוצר פער שמפאר מצד אחד עבודה מסוימת ומוריד על חשבון כך עבודה אחרת. הרי אין מקצועות מיותרים בעולם, ונכון מאוד לאמר שכל עבודה מכבדת את בעליה. אם כך, מדוע אנחנו בכל זאת מפרידים ומבליטים?

מה עם אותו בעל עסק ריהוט משרדי, איש הדואג לייבא ולייצא כיסאות למשרד, שידות, שולחנות, מנורות שולחן, מדפסות ועוד רשימה אינסופית. האם הוא חשוב פחות מאיש המנהל בית מרקחת? הרי משרדים רבים עד אינסוף פזורים ברחבי העולם, לחשוב על כל אותם חללים ריקים, ללא כל רהיט, זו בדיחה ובדיה שכלל לא נתפסת. דמיינו עשרות אנשים בחליפות יושבים על הרצפה ומנסים לעבוד מהמרצפות. דמיינו לעצמיכם חברת פיגומים ללא עובדים , הרי זה בלתי אפשרי . לכל תפקיד הנעשה באהבה, במסירות, הנעשה כמו שצריך, יש מקום בעולם. אני חוזר וטוען, אין מקצוע מיותר במידה ואיש המקצוע המבצע אותו זוכר שהוא עושה זאת מתוך רצון, מתוך שליחות וכוונה לעזור לזולת.

כך בדיוק עלינו לחשוב אם יש בנו מן הרצון להיות שמחים ומסופקים בתחומי העבודה והמקצוע שלנו. אם אחד יחשוב שהוא טוב מהשני בזכות משרתו, הוא חסום לגמרי את התפתחות עצמו ברגע שמיקם עצמו בפסגת הפירמידה. באותו הזמן, אם איש מקצוע אחר ירגיש נחות ובעל מקצוע חסר תועלת, הוא יחסום לגמרי את פיתוח עצמו בכך שהפיל על עצמו את כל משקל הפירמידה כשהוא נמצא עמוק בתחתית, ואיך אפשר בכלל לחשוב על להתקדם הלאה?

אלה פחדים ומחשבות משתקות, ואנחנו מזינים אותם כל יום בכך שאנו מפארים ומעריכים דברים מסוימים על פני אלפי ומיליוני דברים אחרים הראויים להערכה בדיוק באותה המידה.

לפרטים באתר: mundo-p.co.il